על המודל:
במודל זה לעמותת האוהדים הסכם עם בעלי המועדון וההנהלה לגבי מינוי נציג או מספר נציגים מקרב האוהדים בהנהלת המועדון (מעין מודל "מראה" למודל 1 עם נציגי ספונסרים בוועד המנהל). ניתן לשלב מודל זה עם המודל הקודם שמעניק סמכויות מסוימות ובלעדיות לנציג האוהדים.
הנציגים יכולים להיבחר:
באופן דמוקרטי – על ידי בחירות בקרב עמותת האוהדים. ישנה אפשרות להסכים מראש כי אך ורק חברי עמותת האוהדים בוחרים את נציגיהם ואלו מצטרפים להנהלת המועדון, או שהנציגים הנבחרים צריכים לעבור גם את אישורו של בעלי המועדון.
במקרה השני, אפשר להציע לבעלי המועדון יותר מאופציה אחת לייצוג האוהדים בהנהלה והוא יבחר מביניהם.
באופן ישיר על ידי חברי הנהלת עמותת האוהדים שנבחרו על ידי חברי העמותה. גם כאן, ישנה אפשרות להסכים מראש כי אך ורק חברי עמותת האוהדים בוחרים את נציגיהם ואלו מצטרפים להנהלת המועדון, או שהנציגים הנבחרים צריכים לעבור גם את אישורו של בעלי המועדון. במקרה השני, אפשר להציע לבעלי המועדון יותר מאופציה אחת לייצוג האוהדים בהנהלה והוא יבחר מביניהם.
באופן מוצע על ידי הנהלת המועדון, הנמצא בבעלות פרטית, שבוחרת את נציג האוהדים שיצטרף להנהלה וחברי עמותת האוהדים צריכים לאשר אותו באופן סופי.
יתרונות
חסרונות
– המועדון עשוי להסתיר מידע מנציג האוהדים בהנהלה.
– מצריך מסגרת חוקית המעגנת את ההסכם, אחרת לא חייבים לכבד אותו.
– האוהדים בשיתוף עם המועדון צריכים לקבוע את אופי המעורבות והשפעת נציגי האוהדים.
– תלוי לגמרי ברצונו הטוב של בעלי המועדון לחתום על הסכם שכזה.
– אמנם זה תלוי במידת ההשפעה הנקבעת בהסכם, אך לאוהדים עדיין שליטה מסוימת.
המצב בישראל
מודל זה מעולם לא נוסה בישראל, אך בהחלט יכול להתאים לקהלים מסוימים.