על המודל:
במודל זה לחברי העמותה של הקהל ישנה שליטה מלאה על כל ההחלטות העיקריות הנוגעות למועדון דרך אסיפת החברים. באסיפה החברים מיודעים לגבי ניהול והתקדמות המועדון ומשתתפים בקבלת החלטות מפתח אסטרטגיות. ההחלטות האלו ממוקדות בעיקר בהחלטות גורליות המכריעות את הווה ועתיד המועדון כמו:
1. ביצועים פיננסיים (רווחים, חובות קצרי וארוכי טווח, חובות מצטברים, תקציב לעונה הבאה ועוד).
2. מדיניות כללית והחלטות עיקריות (ספונסרים, ייצוג בגופים המנהלים, מחירי כרטיסים והסעות, מחלקת הנוער).
3. בחירת הנציגים המנהלים את המועדון.
הגופים המנהלים את המועדון הם:
1. הוועד המנהל (נבחרים על ידי אסיפת החברים): בעל האחריות לניהול השוטף והיום-יומי של המועדון. חבר המנהלים הוא בעל סמכויות בכל ענייני המועדון. לגבי החלטות מסוימת נדרש גם אישורה של וועדת הביקורת או הצבעה ישירה באספת החברים. הוועד המנהל אחראי גם למינוי הצוות האדמיניסטרטיבי והמקצועי. מספר חברי הוועד משתנה מעמותה לעמותה בישראל ונע בין 3 אנשים ל7- אנשים. בחלק מהעמותות יו"ר נבחר באופן ישיר בבחירות הכלליות (זה שקיבל את מירב הקולות) ובחלקן חברי הוועד שנבחרו בבחירות הכלליות בוחרים מביניהם ובאופן פנימי את יו"ר. גם חלוקת התפקידים בין חברי הוועד משתנה מעמותה לעמותה בישראל ונעה בין גמישות כללית ללא תפקידים רשמיים לבין חלוקת תפקידים ברורה הכוללת בנוסף ליו"ר גם, למשל, אחראי קשרי קהילה, גזבר, אחראי לוגיסטיקה ותפעול, אחראי יח"צ ודוברות, מנהל קבוצה בוגרת, מנהל אקדמיה ועוד.
2. וועדת ביקורת (נבחרים על ידי אסיפת החברים): בעל האחריות לעקוב אחר הביצועים של הוועד המנהל של המועדון. אישורה של וועדת הביקורת לעתים רבות נדרש על מנת שהנהלת המועדון תבצע מהלכים מסוימים, בדרך כלל בהקשר של תקציב, אופרציה, מדיניות כללית והסכמים ארוכי טווח עם גורמים חיצוניים. גוף זה הוא בעל האחריות לספק דוח עצמאי לגבי מצבו וניהולו הפיננסי והאדמיניסטרטיבי של המועדון למען חברי העמותה. במרבית קבוצות האוהדים בישראל גוף זה אחראי בעיקר על מעקב וביקורת על ההליכים הפיננסיים, בעיקר על ידי אישור הדוחות הפיננסיים השנתיים ודיווח לאספת החברים על הנעשה מבחינה שוטפת. בחלקן הוא גם מגיש (ומציג באספת החברים) דוחות ביקורת על נושאים אחרים כמו לוגיסטיקה, אופרציה וקשרי קהילה. באירופה, במצבים בהם היקף ההכנסות והתקציב הם גדולים, הפונקציה הזאת עוברת מיקור חוץ למבקרים עצמאיים חיצוניים למועדון שנבחרו על ידי וועדת הביקורת או הוועד המנהל ואושרו על ידי אסיפת החברים.
3. וועדת הבחירות (נבחרים על ידי אסיפת החברים בדרך כלל): בעלת יכולת להטיל וטו על מועמדים לוועדת הביקורת ו\או לוועד המנהל על בסיס קריטריונים ברורים שנקבעו מראש על ידי אסיפת החברים ומעוגנים בתקנון העמותה. יש לציין שגוף זה אינו קיים כמעט באף קבוצת אוהדים בישראל ואין בו הכרח.
4. החשוב מכולם- אסיפת החברים: לכל חבר בעמותה ישנה זכות הצבעה באסיפה, כאשר לכל אחד קול אחד ללא קשר למידת תרומתם. הצטרפות לעמותה כרוכה בדרך כלל בתשלום שנתי, כאשר בחלק מהעמותות תשלום זה כולל מנוי למשחק הבית של הקבוצה ו/או קדימות בתור לרכישת כרטיסים למשחקי החוץ. ניתן גם לחשוב על שיטות מעט שונות, כמו למשל מתן קול נוסף לאנשים בעלי וותק של כמות שנים מסוימת או שתרמו באופן משמעותי (כספית או בפעילות), כל עוד הנהלים בעניין הוסכמו על ידי רוב חברי האסיפה ועוגנו בתקנון. בישראל אסיפות החברים מתכנסות בין פעם אחת ל6- פעמים בשנה, לפי הצורך הספציפי של כל מועדון בכל נקודת זמן. בחלק מהעמותות ישנו רף מינימום של מספר התכנסויות שנתי שנקבע בתקנון. כמו כן, בחלק מהעמותות ישנו יו"ר אסיפה נבחר שתפקידו לנהל באופן טכני בלבד את ההתכנסויות וההצבעות, ללא סמכויות מיוחדות.
* בכדי להוות ייצוג אמיתי של האוהדים, העמותה חייבת להיות פתוחה לכולם ללא אפליה. אין הכוונה שתהליך של ברירה מסוימת אינו מתרחש, אך זה צריך להיות מפורט באופן ברור בתקנון העמותה (שנקבע על ידי האסיפה) ובכל מקרה אין עליו להיות מבוסס אפליה על רקע גזע, דת ומין.
* חברי העמותה יהיו אוהדים כמובן, אך הם יכולים להיות בנוסף גם נציגי ארגונים קהילתיים מקומיים הקשורים למועדון.
יתרונות
חסרונות
– המודל עשוי להרחיק משקיעים גדולים
– דורש ניהול קפדני והבנה של אופי החברות
בעמותה מצד בסיס האוהדים
– עלול ליצור קונפליקטים בקרב הקהל, אך זהו
מהותו של תהליך דמוקרטי
– הכרעת הרוב פירושה כי לעתים דעת המיעוט
לא תכובד, אך גם זה חלק אינטגרלי מתהליך
דמוקרטי
– האוהדים (חברי העמותה) מחזיקים בשליטה מלאה על תהליך קבלת ההחלטות של המועדון (חברי הנהלה, חוקים ועוד)
– מבנה שקוף המאפשר אחריותיות כלפי חברי ההנהלה
– מעצים את תחושת הקהילתיות וההזדהות של האוהדים עם המועדון, מגביר רצון להתנדב ולתרום (גם כספית)
המצב בישראל
זהו המודל הנפוץ ביותר בקרב קבוצות אוהדים בישראל נכון לשנת 2025 . נתחיל מהסוף- בסך הכל, הרוב המוחלט של נציגי העמותות בוועדים המנהלים הביעו שביעות רצון מהמודל, הן מבחינת ההצלחה המקצועית שהוא מאפשר והן מבחינת הערך המוסף ששליטה מלאה של האוהדים מביאה עמה.
עם זאת, ישנם קולות בקרב עמותות מסוימות הטוענים כי בלי השקעה גדולה יותר של ספונסרים יהיה להם קשה להתקדם מקצועית מעבר לליגות הנמוכות, מה שדורש מתן השפעה מסוימת לאותם ספונסרים על הנעשה במועדון. מתוך הבנה זו, חלק מעמותות האוהדים האחרות הסכימו על הכנסת ספונסרים שתורמים סכומים משמעותיים (או נציגיהם) לתוך הוועד המנהל עצמו על מנת למשוך השקעות גדולות יותר. חשוב לציין- בכל המקרים הללו ישנו רוב לנציגי עמותות האוהדים בוועד המנהל (למשל, 4 נציגי אוהדים מול 3 ספונסרים או 4 מול 1). לכן לאוהדים עדיין ישנה השפעה מכרעת על החלטות ההנהלה דרך בחירת נציגיהם המהווים רוב בוועד המנהל. בחלק מהקבוצות, נציגי האוהדים בוועד המנהל הם אלו שמחליטים האם להכניס ספונסרים
להצטרף אליהם לוועד המנהל או לא, אך בכל מקרה היכולת שלהם לעשות זאת מעוגנת בתקנון שנקבע על ידי האסיפה הכללית (כלומר, על ידי האוהדים חברי העמותה). במקרים אחרים, צירופם של ספונסרים להנהלה מאושר באופן ישיר בהצבעה באסיפה הכללית.
באופן כללי, לצד סיפורים אנקדוטליים על התנגשויות עם ספונסרים בתוך הוועד המנהל לגבי החלטות מסוימות, נציגי עמותות האוהדים שהכניסו ספונסרים לתוך הוועד המנהל הביעו שביעות רצון כללית לגבי זה.